<h1>שו"ת זכרון יהודה לרבינו יהודה בן הרא"ש — נוספות סימן ק"ט</h1>
<h2>דף כא:</h2>
כי זה המנהג שנהגנו, שהאשה המורדת על בעלה תלך לבית דין וכופין אותו מיד לגרשה, אפילו בעל כורחו. ואנן חזינן בכמה מסכתות, בקידושין [מ"ד ע"א] ובכתובות וגיטין [כ"א ע"א], שהאשה מתגרשת בעל כורחה מדעת האיש, וכמו שלמדנו בגיטין אם מסר מודעה שהוא פסול, וכדילפינן בכתובות [ע"ז ע"א] באלו שכופין כגון מוכי שחין ואותם בעלי מומים הנזכרים וכו', ואם כן שגם לאחר כופין מה הפרש יש בין בעלי מומין לשאינם בעלי מומין. ואם תאמר יש ויש, כי לבעלי מומין כופין ויתנו כתובה ואחריני לא יהבי, לא שתיק תלמודא דלא לימא בפירוש כופין אותו למי שאינו בעל מום, וכל שיטת התלמוד מוכחת שאין האיש מגרש בעל כורחו לעולם. ובכל התלמוד אנו רואין שהיו נשמטים אחד אחד מלהיות בעסק עשיית גט אפילו ברצונו, דאז"ל [גיטין צ' ע"ב] מזבח מוריד עליו דמעות כמו שנאמר [מלאכי ב'] כסות דמעה וגו' ואפילו מדעתו, כל שכן כשחפץ בה. ושיטת הרמב"ם ז"ל בזה [הלכ' אישות פי"ד ה"ח] לא ידענו אם שגגת תלמוד היא או טעות סופרים, כי אין אנו רואים שיטתו בתלמוד שבידינו, ואם אולי נמצא בירושלמי או בתוספתא, כי כן [...] בפירושים מדוייקים דאינן [כופין] עד שיאמר רוצה אני עד שיבטל המודעה שמסר, שאומר לו כיון שרצונך לגרשה בטל המודעה שמסרת על הגט, ומזה הפירוש שראינו משמע דלא כייפינן ליה לעולם לגרש. ותו חזינן בגיטין [פ"ח ע"ב] על ההיא דגט מעושה כדין ושלא כדין וכו', ופירש רש"י כדין אותם שכופין מן הדין להוציא כגון בעלי מומין או שהיא אסורה לו. ותו אשכחן [שם פ"ד ע"א] ת"ר הרי זה גיטיך על מנת שתנשאי לפלוני, עד מסקנא דהילכתא דקא מייתי ההיא דאל יישן היום שמא יישן למחר, ורב נחמן אמר יישן היום ולא חיישינן, הכי השתא התם בדידיה קיימא ואי בעי בריז נפשיה בסילוא ולא נאים, הכא בדידא קיימא לאיגרושי, דאלמא לא כייפינן ליה. ועוד [כתובות ס"ג ע"ב] שהמורדת ואומרת מאיס עלי תובעת נדונייתה, ובין תפסה ובין לא תפסה, ובין בלאותה קיימין ובין אינם קיימין, הכל גובה. ועוד שהמתנה לחוד תובעת. ועוד ראיה אחרת דלא כייפינן ליה, דתנן בכתובות [גיטין מ"ח ע"ב] כתובת אשה בזיבורית וכו' אשה יוצאת אפילו שלא לרצונה והאיש אינו מוציא אלא לרצונו, וכולה סוגיא אפשר דמשהי לה בגיטה. ולא מצאנו בשום מקום בכל התלמוד שכופין אותו.
